נא להכיר - נוזל בלמים

 
 

נא להכיר - נוזל בלמים
(מאת: סת סומר)

 

אנשים רבים שואלים האם הנוזל הקיים במערכת הבלמים ישרוד "לתמיד"? לכך קיימת תשובה אחת חד משמעית: לא!!

הסיבה העיקרית נעוצה בכך שנוזלי בלמים מאבדים מתכונותיהם במהלך השימוש בהם, ויש להחליפם כחלק מהטיפולים היזומים בכלי הרכב בצורה סדירה ועקבית.

דווקא החשיבות בהחלפות סדירות של השמן במנוע ברורה לכל: במהלך השימוש בשמן המנוע, מצטברים בתוכו תוצרי התחמצנות של השמן, פיח ולכלוך, תוצרי שריפה (של הדלק), אבק, חול ועוד מזהמים העלולים לפגוע פיזית ותפקודית במנוע.  כעיקרון, אחד התפקידים החשובים של שמן המנוע הנו ניקוי המנוע וסילוק חומרים מזהמים אלו.  החלפת שמן המנוע מביאה להרחקת החומרים המזיקים מהמנוע ולחידוש תפקודו התקין של השמן.  בדיוק מאותה הסיבה, מוחלף שמן הגיר בממסרות  בכדי לסלק שבבי מתכת, חומרי קלאצ'ים ותוצרי התחמצנות העלולים לגרום לבלאי בממסרה או לשסתומים תפוסים. 

בדומה, החלפת נוזל צינון לרדיאטורים נעשית על מנת לחדש את מלאי נוגדי החלודה והקורוזיה בנוזל, ובכך לשמור על מערכת הצינון.

 

עם זאת, עדיין לא ברור לכל מדוע יש להחליף נוזל בלמים? הרי, במערכת בלימה הידראולית אין תוצרי שריפה, אין חום גבוה, אין חיכוך של חלקי מתכת נעים, אין שבבים ואין תוצרי התחמצנות. כמו כן, מערכת הבלמים הינה  מערכת סגורה הרמטית שלכאורה לכלוך ומזהמים אינם יכולים לחדור אליה.

כאן בעצם טמונה הבעיה המרכזית – מערכת הבלמים אינה מערכת סגורה הרמטית כפי שנוטים לחשוב. בהחלט יכול להיווצר מצב בו יחדרו לתוכה מים. יתרה מזאת, נוזלי הבלמים הנפוצים היום הנם היגרוסקופיים, כלומר נוזלים שמטבעם מושכים מים ולחות מהאוויר. מים אלו מצטברים במערכת וגורמים לשתי תופעות מסוכנות למערכת:

  1. הופעת חלודה וקורוזיה ברכיבי המערכת -  עלולות להביא לנזילה מהמערכת ואובדן לחץ הידראולי.
  2. רתיחה של המים בעת ביצוע בלימה ויצירת אדי מים במקום נוזל בלמים – רתיחה שנוצרת עקב החום הנוצר מחיכוך רפידות הבלימה על גבי הדיסק או תוף הגלגל.  במקרה זה בעת לחיצה על דוושת הבלמים לא תהיה תגובה.

נוזלי הבלמים הנפוצים ביותר בכלי רכב מודרניים הנם נוזלים סינתטיים על בסיס פולי-אלקילן-גליקולים PAG (אם כי חשוב לציין כי ישנן מערכות מסוימות המכילות שמן מינראלי ולא PAG) . 

ישנן שתי סיבות עיקריות לבחירה בנוזל זה על ידי מהנדסי הרכב:
יכולתם של נוזלי PAG לזרום ללא שינוי קיצוני בצמיגותם בטווח רחב של טמפרטורות סביבה, החל מהקור המקפיא בחורפי צפון אירופה, וכלה בחום הכבד של הקיצים המדבריים. צמיגות נמוכה, אחידה ויציבה מבטיחה תגובה מהירה של בלימה בו זמנית בכל 4 הגלגלים. 
לנוזלי PAG ישנה תכונה כימית שמאפשרת לנוזל זה להמיס ולפזר מים הנכלאים במערכת בלימה, ובכך להקטין נזקי חלודה וקורוזיה.


מהיכן חודרים מים למערכת הבלימה? 

ישנן שתי נקודות תורפה עיקריות במערכות: משאבות האופן (קליפרים) וצנרת הגומי.
עיקר פעולת הבלימה מתרחשת ליד הגלגלים, בהם חומרי חיכוך, הקרויים רפידות בלימה ("סנדלים" בפי העם) מתחככים על גבי דיסקים ("צלחות") או תופים המסתובבים יחד עם הגלגלים. לחיצת הרפידות על גבי הדיסקים או תופים נעשית על ידי בוכנה הידראולית המלאה בנוזל הבלמים. בוכנות אלו ממוקמות בקרבת הגלגלים, ולכן גם בקרבת שלוליות וכדומה, ובכך מהוות את המקום העיקרי דרכו חודרים מים למערכת. 

נקודת חדירה נוספת הנה צנרת הגומי המחברת בין משאבת הבלם המרכזית (המחוברת לדוושת הבלם) לבין משאבות האופן.  על מנת לאפשר הרכבה, פירוק ותיקון נוחים של רכיבי מערכת הבלמים, ישנה העדפה לצנרת גמישה, העשויה גומי, על פני צנרת קשיחה וקבועה.  הגומי ממנו מורכבת הצנרת "נושם" ומאפשר חדירה איטית של מים דרכה.  בנוסף, החיבורים בין הגומי לבין הקצוות המתכתיים המתברגים בצנרת מהווים מקום נפוץ נוסף לחדירת מים למערכת. 

למרות ניסיונות הנדסאים מגוונים למנוע את חדירת המים דרך נקודות אלו, לא נמצא פיתרון מושלם לבעיה.  לכן, הנוזל המועדף למרבית מערכות הבלימה הנו כזה הממיס את המים ומפזר אותם – כלומר, נוזל על בסיס PAG.

כאמור, המים במערכת הבלמים גורמים לנזקי חלודה וקורוזיה בחלקי המערכת (בעיקר ברכיבים האלקטרוניים במערכות נגד נעילת גלגלים – מערכות ABS) -  נזקים שתיקונם עלול להיות יקר מאד. בנוסף, המים שבמערכת עלולים לרתוח ולגרום לתגובות בלימה איטיות, ואפילו לאובדן כושר בלימה רגעי או קבוע שהשלכותיו מסוכנות (תופעה ששמה Vapor Lock – נעילת אדים).

במערכות בלימה מודרניות, המצוידות בהתקן ABS. נוזל הבלמים מסתחרר במערכת (לעומת מערכות קלאסיות ללא ABS בהן הנוזל נשאר סטטי וכמעט אינו זז ממקומו).  במערכות אלו, המים החודרים למערכת בנקודות התורפה עלולים למצוא את עצמם כמעט בכל מקום במערכת.

התכונה העיקרית של נוזל בלמים על בסיס PAG הנפגעת כתוצאה מחדירת המים היא נקודת הרתיחה. ליתר דיוק, בנוזלי בלמים מדובר בנקודה הקרויה: Equilibrium Reflux Boiling Point – נקודת רתיחה בשיווי המשקל.

התקן האמריקאי fmvss 571.116 (של מחלקת התחבורה האמריקאית DOT) הנו התקן הנפוץ ביותר בעולם עבור נוזלי בלמים (התקן SAE J1306 מבוסס עליו). זהו תקן המגדיר 3 סוגים של נוזלי בלמים על בסיס PAG, בהתאם לנקודת הרתיחה היבשה והרטובה של הנוזלים:


מיון הנוזל
נקודת רתיחה "יבשה" מינימלית
נקודת רתיחה "רטובה" מינימלית
 
3-DOT
205 מעלות צלזיוס
140 מעלות צלזיוס
4-DOT
230 מעלות צלזיוס
155 מעלות צלזיוס
5.1-DOT
260 מעלות צלזיוס
  180 מעלות צלזיוס
 

נקודת רתיחה "יבשה" הנה טמפרטורת הרתיחה של הנוזל החדש, אשר איננו מכיל מים. 
נקודת רתיחה "רטובה" מתייחסת לנקודת הרתיחה לאחר שהנוזל ספח מים בתהליך מעבדתי מבוקר. 

כפי שניתן לראות, ספיחת מים מורידה את טמפרטורת הרתיחה של הנוזל: 1% מים מוריד את נקודת הרתיחה בערך ב-20 מ"צ, 2% מורידים ב-40 מעלות צלזיוס ויותר, ו- 3% עלולים להורידה בכ- 70 מעלות צלזיוס.

מחקרים חדשים בתחום גילו שקורוזיה וחלודה מתפתחות במערכות בלימה גם כאשר הנוזל בו מכיל רק 1% של מים או פחות.  מחקרים אלו מצאו שהתחמצנות נוזל הבלמים, בנוכחות מתכות מבנה כגון נחושת, גורמת להיווצרותן  של חומצות העלולות לתקוף חלקי ברזל והחלדתם.  נוכחות מים בנוזל מאיצה ומחריפה תהליכים אלו. הם מצאו שריכוזם של מעכבי חלודה וקורוזיה בנוזל בלמים יורד עד כ- 10% מריכוזם המקורי (כלומר, ירידה של 90%) לאחר כ- 30 חודשי שימוש בלבד.

בנוסף לבעיות של חלודה וקורוזיה ישנם גם חלקיקי לכלוך, שרפים ותוצרי התחמצנות אחרים הגורמים לשחיקה במערכות, בעיקר של גומיות, אטמים ובוכנות במשאבות האופן.
בגלל סיבות אלו, כ- 70% מיצרני כלי הרכב ממליצים להחליף את נוזל הבלמים במערכת בתדירות של בין שנה ל- 3 שנים, או בטווח של  25,000 עד 60,000 ק"מ (בהתאם ליצרן). לדוגמא: יצרניות הונדה וסובארו ממליצות על החלפת נוזל בלמים כל 48,000 ק"מ או פעם ב- 36 חודשים.  יצרנית פורד, לעומתם, ממליצה על החלפה של נוזל בלמים כל 58,000 ק"מ או כל  3 שנים, ואילו יצרנית BMW ממליצה על החלפה פעם בשנתיים.

לסיכום:
נהג ממוצע לוחץ על דוושת הבלם בכלי הרכב כ-75,000 פעמים כל שנה. התגובה הרצויה עם ביצוע לחיצה שכזו היא הפחתת מהירות כלי הרכב.  במידה שאכן מעוניין אותו נהג לשמור על תקינות מערכת הבלמים, רצוי מאד לדאוג להחלפה של נוזל הבלמים במערכת בהתאם להמלצות היצרן.  בהיעדר המלצה חד-משמעית של יצרן הרכב, אנו ממליצים לנהג הישראלי, במיוחד לאור תנאיי הסביבה הנפוצים בישראל, על ביצוע של החלפת נוזל בלמים  כל שנתיים או כל 30,000 ק"מ.

בנוסף, ניתן גם לבדוק את מצב נוזל הבלמים במעבדה. מבחינה זו, שתי הבדיקות המומלצות הן:
1.  בדיקת נקודת רתיחה (התוצאה צריכה להיות מעל 160 מעלות צלזיוס).
2.  בדיקת ריכוז הנחושת בנוזל (התוצאה צריכה להיות מתחת ל- 200 חלקיקים למיליון). 

קיימים מתקני בדיקה ניידים המדמים מצב של נעילת אדים בתוך מערכת בלמים אשר מתריעים על הנחיצות בהחלפת נוזל בלמים.  בנוסף, ישנה גם אופציה לשימוש בפסי בדיקה (דמויי נייר לקמוס) המשנים צבע בהתאם למצב הנוזל ונחיצות החלפתו.

לצורך בדיקת הנוזל, מומלץ להוציא דוגמא ממשאבת אופן (למרות חוסר הנוחות הקיים בהוצאת נוזל ממקום זה) , זאת מכיוון שנוזל מתוך המשאבה המרכזית צפוי להיות במצב כימי טוב יותר מנוזל מתוך משאבת האופן.  כאשר אין אפשרות נוחה להוציא דוגמא ממשאבת האופן, ניתן להסתפק בבדיקת דוגמא מהמשאבה המרכזית.

 
למידע נוסף לגבי כללים לביצוע דגימה נכונה  לחץ כאן
 
 
גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר